Steinsaltz Commentary Rosh HaShanah 25a – ביאור שטיינזלץ ראש השנה כה.‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

וְעַרְבִית בַּמַּעֲרָב א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי עֵדֵי שֶׁקֶר הֵם ^אכְּשֶׁבָּאוּ לְיַבְנֶה קִיבְּלָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל. וְעוֹד בָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ רְאִינוּהוּ בִּזְמַנּוֹ וּבְלֵיל עִיבּוּרוֹ לֹא נִרְאָה ^בוְקִיבְּלָן ר״גרַבָּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הוֹרְכִּינָס עֵדֵי שֶׁקֶר הֵן הֵיאַךְ מְעִידִים עַל הָאִשָּׁה שֶׁיָּלְדָה וּלְמָחָר כְּרֵיסָהּ בֵּין שִׁינֶּיהָ אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ רוֹאֶה אֲנִי אֶת דְּבָרֶיךָ שָׁלַח לוֹ ר״גרַבָּן גַּמְלִיאֵל גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ שֶׁתָּבֹא אֶצְלִי בְּמַקֶּלְךָ וּבִמְעוֹתֶיךָ ביוה״כבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנֶךָ. הָלַךְ וּמְצָאוֹ ר״ערַבִּי עֲקִיבָא מֵיצֵר אָמַר לוֹ ^גיֵשׁ לִי לִלְמוֹד שֶׁכׇּל מַה שֶּׁעָשָׂה ר״גרַבָּן גַּמְלִיאֵל עָשׂוּי שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא כ״ג:ד׳} אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה׳ מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בֵּין בִּזְמַנָּן בֵּין שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּן אֵין לִי מוֹעֲדוֹת אֶלָּא אֵלּוּ. בָּא לוֹ אֵצֶל ר׳רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הוֹרְכִּינָס אָמַר לוֹ אִם בָּאִין אָנוּ לָדוּן אַחַר בֵּית דִּינוֹ שֶׁל ר״גרַבָּן גַּמְלִיאֵל צְרִיכִין אָנוּ לָדוּן אַחַר כׇּל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין שֶׁעָמַד מִימוֹת מֹשֶׁה וְעַד עַכְשָׁיו שֶׁנֶּאֱמַר {שמות כ״ד:ט׳} וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלָמָּה לֹא נִתְפָּרְשׁוּ שְׁמוֹתָן שֶׁל זְקֵנִים אֶלָּא לְלַמֵּד שֶׁכׇּל שְׁלֹשָׁה וּשְׁלֹשָׁה שֶׁעָמְדוּ בֵּית דִּין עַל יִשְׂרָאֵל הֲרֵי הוּא כְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל מֹשֶׁה. נָטַל מַקְלוֹ וּמְעוֹתָיו בְּיָדוֹ וְהָלַךְ לְיַבְנֶה אֵצֶל ר״גרַבָּן גַּמְלִיאֵל בַּיּוֹם שֶׁחָל יוה״כיוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ עָמַד ר״גרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ אָמַר לוֹ בּוֹא בְּשָׁלוֹם רַבִּי וְתַלְמִידִי רַבִּי בְּחׇכְמָה וְתַלְמִידִי שֶׁקִּבַּלְתָּ אֶת דְּבָרַי.: גמ׳גְּמָרָא: תַּנְיָא אָמַר לָהֶם ר״גרַבָּן גַּמְלִיאֵל לַחֲכָמִים כָּךְ מְקוּבְּלַנִי מִבֵּית אֲבִי אַבָּא ^דפְּעָמִים שֶׁבָּא בַּאֲרוּכָּה וּפְעָמִים שֶׁבָּא בִּקְצָרָה. א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מ״טמַאי טַעְמָא דְּבֵי רַבִּי דִּכְתִיב {תהלים ק״ד:י״ט} עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ שֶׁמֶשׁ הוּא דְּיָדַע מְבוֹאוֹ יָרֵחַ לֹא יָדַע מְבוֹאוֹ. רַבִּי חִיָּיא חַזְיֵיא לְסֵיהֲרָא דַּהֲוָה קָאֵי בְּצַפְרָא דְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה שְׁקַל קָלָא פְּתַק בֵּיהּ אֲמַר לְאוּרְתָּא בָּעֵינַן לְקַדּוֹשֵׁי בָּךְ וְאַתְּ קָיְימַתְּ הָכָא זִיל אִיכַּסִּי א״לאֲמַר לֵיהּ רַבִּי לר׳לְרַבִּי חִיָּיא זִיל לְעֵין טָב וְקַדְּשֵׁיהּ לְיַרְחָא וּשְׁלַח לִי סִימָנָא דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן פַּעַם אַחַת נִתְקַשְּׁרוּ שָׁמַיִם בְּעָבִים וְנִרְאֵית דְּמוּת לְבָנָה בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ כִּסְבוּרִים הָעָם לוֹמַר ר״חרֹאשׁ חֹדֶשׁ וּבִקְּשׁוּ ב״דבֵּית דִּין לְקַדְּשׁוֹ אָמַר לָהֶם ר״גרַבָּן גַּמְלִיאֵל כָּךְ מְקוּבְּלַנִי מִבֵּית אֲבִי אַבָּא ^האֵין חִדּוּשָׁהּ שֶׁל לְבָנָה פְּחוּתָה מֵעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה יוֹם וּמֶחֱצָה וּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי שָׁעָה וע״גוְשִׁבְעִים וּשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם מֵתָה אִמּוֹ שֶׁל בֶּן זָזָא וְהִסְפִּידָהּ ר״גרַבָּן גַּמְלִיאֵל הֶסְפֵּד גָּדוֹל לֹא מִפְּנֵי שֶׁרְאוּיָה לְכָךְ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הָעָם שֶׁלֹּא קִידְּשׁוּ ב״דבֵּית דִּין אֶת הַחֹדֶשׁ.: הָלַךְ ר״ערַבִּי עֲקִיבָא (וּמְצָאוֹ) מֵיצֵר כּוּ׳.: אִיבַּעְיָא לְהוּ מִי מֵיצֵר ר״ערַבִּי עֲקִיבָא מֵיצֵר אוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מֵיצֵר ת״שתָּא שְׁמַע דְּתַנְיָא הָלַךְ ר״ערַבִּי עֲקִיבָא וּמְצָאוֹ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ כְּשֶׁהוּא מֵיצֵר אָמַר לוֹ [רַבִּי] מִפְּנֵי מָה אַתָּה מֵיצֵר אָמַר לוֹ (רַבִּי) עֲקִיבָא רָאוּי לוֹ שֶׁיִּפּוֹל לַמִּטָּה י״בשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְאַל יִגְזוֹר עָלָיו גְּזֵירָה זוֹ. א״לאָמַר לוֹ רַבִּי תַּרְשֵׁינִי לוֹמַר לְפָנֶיךָ דָּבָר אֶחָד שֶׁלִּמַּדְתַּנִי אָמַר לוֹ אֱמוֹר אָמַר לוֹ הֲרֵי הוּא אוֹמֵר {ויקרא כ״ג:ב׳} אַתֶּם אַתֶּם אַתֶּם ג׳שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. אַתֶּם ^ואֲפִילּוּ שׁוֹגְגִין אַתֶּם אֲפִילּוּ מְזִידִין אַתֶּם אֲפִילּוּ מוּטְעִין בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמַר לוֹ עֲקִיבָא נִחַמְתַּנִי נִחַמְתַּנִי.: בָּא לוֹ אֵצֶל רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הוֹרְכִּינָס כּוּ׳.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן לָמָּה לֹא נִתְפָּרְשׁוּ שְׁמוֹתָם שֶׁל זְקֵנִים הַלָּלוּ שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם פְּלוֹנִי כְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן פְּלוֹנִי כְּנָדָב וַאֲבִיהוּא פְּלוֹנִי כְּאֶלְדָּד וּמֵידָד. וְאוֹמֵר {שמואל א י״ב:ו׳} וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם ה׳ אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וְאוֹמֵר {שמואל א י״ב:י״א} וַיִּשְׁלַח ה׳ אֶת יְרוּבַּעַל וְאֶת בְּדָן וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל יְרוּבַּעַל זֶה גִּדְעוֹן וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ יְרוּבַּעַל שֶׁעָשָׂה מְרִיבָה עִם הַבַּעַל בְּדָן זֶה שִׁמְשׁוֹן וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ בְּדָן דְּאָתֵי מִדָּן יִפְתָּח כְּמַשְׁמָעוֹמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות קידוש החודש ב׳:ו׳

^ב רמב״ם הלכות קידוש החודש ב׳:ו׳

^ג רמב״ם הלכות קידוש החודש ב׳:י׳

^ד רמב״ם הלכות קידוש החודש י״ז:כ״ד

^ה רמב״ם הלכות קידוש החודש ח׳:א׳

^ו רמב״ם הלכות קידוש החודש ב׳:י׳

וערבית ראינו את הירח החדש בצד מערב. אמר ר׳ יוחנן בן נורי: עדי שקר הם, שלא יתכן שראו המולד זמן קצר כל כך לאחר סוף החודש הקודם, ואין לסמוך עליהם. וכשבאו ליבנה קיבלן רבן גמליאל כעדים, ולא חשש. ועוד מעשה, שבאו שנים ואמרו: ראינוהו בזמנו, כלומר, בליל שלושים של החודש הקודם, ובליל עיבורו, כלומר, בלילה שלאחר מכן — לא נראה, וקיבלן רבן גמליאל וסמך עליהם לקדש את החודש בזמנו. אמר ר׳ דוסא בן הורכינס: עדי שקר הן עדים אלה, ומשל לדבר היאך יכול להיות שיהיו עדים מעידים על האשה שילדה ולמחר היא נראית כשכריסה בין שיניה, שהיא בהריון? שהרי אם נראה כבר הירח החדש בזמנו, כיצד לא נראה יום לאחר מכן? אמר לו ר׳ יהושע: רואה אני את דבריך, שעדי שקר הם, ויש לקבוע את ראש החודש יום אחד מאוחר יותר. כיון שנודעו דברי ר׳ יהושע אלה, שלח לו רבן גמליאל: גוזרני (גוזר אני) עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות לפי חשבונך, שהוא לפי חשבוננו אחד עשר בתשרי. הלך ומצאו ר׳ עקיבא לר׳ יהושע כשהוא מיצר (מצטער) על שמאלצו הנשיא לחלל את יום הכיפורים לפי חשבונו, אמר לו ר׳ עקיבא לר׳ יהושע: יש לי ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל בקידוש החודש הריהו עשוי, שנאמר: ״אלה מועדי ה׳ מקראי קדש אשר תקראו אתם במועדם ״(ויקרא כג, ד), כלומר: קביעת המועדים תלויה בקריאה, בקידוש, על ידי ישראל בין בזמנן בין שלא בזמנן — אין לי מועדות אלא אלו שקבעו ישראל. בא לו ר׳ יהושע אצל ר׳ דוסא בן הורכינס, אמר לו ר׳ דוסא: אם באין אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל ולפקפק בהחלטותיו, הרי צריכין אנו לדון אחרי כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה רבינו ועד עכשיו, שמא טעה בהחלטותיו. שנאמר: ״ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל״ (שמות כד, ט) ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים אלה שזכו עד כדי כך? אלא ללמד מפסוק זה שכל שלשה ושלשה שעמדו בית דין על ישראל — הרי הוא כבית דינו של משה, שהרי אין אנו יודעים מי היה באותו בית דין, ודי לנו בכך שהיו דייני ישראל. כיון ששמע ר׳ יהושע שאף ר׳ דוסא בן הורכינס סבור שיש לסמוך על דברי רבן גמליאל, נטל מקלו ומעותיו בידו, והלך ליבנה אצל רבן גמליאל ביום שחל יום הכפורים להיות על פי חשבונו. כשראהו עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו, אמר לו: בוא בשלום רבי ותלמידי! רבי — בחכמה שר׳ יהושע גדול היה בחכמה מבני דורו, ותלמידי — שקבלת את דברי אף על פי שלא היו אלה נראים בעיניך. א גמרא תניא [שנויה ברייתא]: אמר להם רבן גמליאל לחכמים להסביר את דבריו, שיתכן שהיה זמן קצר כל כך בין סוף החודש הקודם והמולד הבא. כך מקובלני מבית אבי אבא: פעמים שבא הירח בדרך ארוכה ופעמים שבא בקצרה וממהר לבוא. אמר ר׳ יוחנן: מאי טעמיה דבי [מה טעמם של בית] רבי, כלומר, של הנשיאים (בית אביו של רבן גמליאל) — דכתיב [שנאמר]: ״עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו״ (תהלים קד, יט) ומן הפסוק נלמד: שמש הוא שידע מבואו, לפי שמועדי זריחתה ותקופותיה — קבועים הם, ואילו ירח לא ידע מבואו, ואין מהלכו שוה בכל חודש. מסופר: ר׳ חייא חזייא לסיהרא דהוה קאי בצפרא [ראה את הירח שהיה עומד בשמים בבוקר] של עשרים ותשעה, שקל קלא פתק ביה [לקח רגב אדמה זרק בו], אמר לו: לאורתא בעינן לקדושי בך [לערב אנו צריכים לקדש אותך] שייראה מולד הירח ונוכל לקדש את החודש ביום שלושים, ואת קיימת הכא [ואתה עומד כאן]?! זיל איכסי [לך והתכסה], שאפשר יהיה לראות את המולד החודש בלילה. מסופר: אמר ליה [לו] רבי לר׳ חייא: זיל למקום עין טב וקדשיה לירחא [וקדש את הירח], ושלח לי סימנא [ושלח לי סימן] שאדע שקידשת אותו, וסימן זה יהא המשפט ״דוד מלך ישראל חי וקים״. ב תנו רבנן [שנו חכמים]: פעם אחת נתקשרו שמים בעבים ונראית כעין דמות לבנה בעשרים ותשעה לחדש, כסבורים העם לומר לאור זה כי ראש החדש הוא, ובקשו בית הדין לקדשו. אמר להם רבן גמליאל: כך מקובלני מבית אבי אבא: אין חדושה של לבנה פחותה מעשרים ותשעה יום ומחצה ושני שלישי שעה ושבעים ושלשה חלקים (של אחד מאלף ושמונים בשעה). ואותו היום מתה אמו של החכם בן זזא, והספידה רבן גמליאל הספד גדול בו ביום. לא מפני שראויה לכך להספד גדול זה, אלא כדי שידעו העם שלא קידשו בית דין את החדש, שכן בראש חודש אין מספידים, והספד זה מוכיח שיום זה הוא יום חול לכל דבריו. ג שנינו במשנה: הלך ומצאו ר׳ עקיבא מיצר (מצטער). איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: מי היה מיצר? ר׳ עקיבא היה מיצר, או ר׳ יהושע מיצר? ומשיבים: תא שמע [בוא ושמע], דתניא [שכן שנינו בברייתא] : הלך ר׳ עקיבא ומצאו לר׳ יהושע כשהוא מיצר. אמר לו ר׳ עקיבא לר׳ יהושע: רבי, מפני מה אתה מיצר? אמר לו: עקיבא, ראוי לו (כלומר, מוטב לו) שיפול למטה חולה שנים עשר חדש, ואל יגזור עליו גזירה זו, שיצטרך לחלל את יום הכיפורים. אמר לו: רבי, תרשיני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני. אמר לו: אמור. אמר לו: הרי הוא אומר בענין קביעת החגים והמועדים ״אתם״ (״מועדי ה׳ אשר תקראו אותם מקראי קודש״. ויקרא כג, ב), ״אתם״ (״אלה מועדי ה׳ אשר תקראו אותם במועדם״. ויקרא כג, ד), ״אתם״ (״אלה מועדי ה׳ אשר תקראו אותם מקראי קודש״. ויקרא כג, לז), שלש פעמים והרי זה כאילו נאמר לשון ״אתם״ ללמד: אתם — אפילו שוגגין, שבשגגה נקבע החודש שלא בזמנו הראוי, ״אתם״ — אפילו הייתם מזידין כשקבעתם את החודש שלא בזמנו, ״אתם״ — אפילו הייתם מוטעין על ידי עדי שקר. ובכל זאת כיון שקבעתם את החודש — הרי הוא מקודש, ומסכים הקדוש ברוך הוא עם קביעתכם. ומוסיפים, בלשון הזה אמר לו: ״עקיבא, ׳נחמתני׳, ׳נחמתני׳⁠ ⁠״. ד שנינו במשנה: בא לו ר׳ יהושע אצל ר׳ דוסא בן הורכינס, והוכיח ר׳ דוסא שיש לסמוך על רבן גמליאל כשם שסמכו על משה ובית דינו. ונלמד הדבר ממה שלא הוזכרו שמותם של אותם זקנים שהיו עם משה, אף שבודאי גדולים וחשובים היו, לומר שכל שלושה ושלושה שעמדו ונעשו בית דין לדון את ישראל הרי הם כבית דינו של משה. תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: למה לא נתפרשו שמותם של זקנים הללו שהיו עם משה? שלא יאמר אדם: דיין פלוני שבדורי הוא כמשה ואהרן? האם פלוני הוא כנדב ואביהוא? האם פלוני הוא כאלדד ומידד? ולכן לא נתפרשו שמותיהם של שאר הזקנים, שאין לדעת אם זקנים שבדורו של משה היו טובים מאלה. כיוצא בו אומר: ״ויאמר שמואל אל העם ה׳ אשר עשה את משה ואת אהרן״ (שמואל א׳ יב, ו). ואומר עוד: ״וישלח ה׳ את ירבעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל״ (שמואל א׳ יב, יא). ומסבירים: ״ירובעל״ — זה גדעון, ולמה נקרא שמו ״ירובעל״ — שעשה מריבה עם הבעל. ״בדן״ — זה שמשון, ולמה נקרא שמו ״בדן״ — דאתי [שבא] משבט דן ו״בדן״ הוא קיצור של בן דן. יפתח — כמשמעו.מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון